מצד אחד, יש בי צד שרוצה לנוח.

לנוח ממש. לקרוס אפילו, לתת לעצמי לשקוט.

אבל יש את הצד השני שצועק עלי גם כשהעיניים עצומות:

יעל, תמשיכי להפיץ את זה הלאה.

אנשים צריכים את האנרגיה שלך,

צריכים את מה שיש לך להציע,

צריכים לדעת שלא משנה מה הנסיבות תמיד יש מה לעשות.

את יודעת מה עושים כשטובעים?

נחשפתי להנחיה הזו לא מזמן והיא הממה אותי.

עלון שקיבלתי שמסביר לילדים, עם איורים חמודים,

מה צריך לעשות במידה והם מתחילים לטבוע.

להלן ההנחיות:

דבר ראשון:

פוקחים עיניים במים.

אפילו אם שורף, אפילו אם לא עשית את זה מעולם –  פוקחים!

דבר שני:

מחפשים מישהו מבוגר שעומד לידך ומתחילים להרביץ!

ואז מוסיפים: להרביץ הכי הכי חזק שרק אפשר כדי שיבין שיש מצוקה ואז ימשה אותך החוצה.

יש פה עקרון מדהים:

גם אם שורף- תפקחי עיניים.

אם תשארי איתן עצומות זה אבדון עד שתפקחי אותן, אם בכלל.

מותר להרביץ! אבל רק למישהו שמבוגר ממך, מנוסה ממך ויכול לעזור לך.

כלומר, אם חווים הרגשה של תביעה,

זה סימן שנגמר החצמן וחייבים לפעול ולעשות משהו,

שונה, גם אם זה כואב.

איך עושים משהו?

קודם כל פוקחים עיניים – אפילו שזה לא מה שאת רוצה לראות.

מבינים שגם אם שורף, התקופה דורשת משהו אחר, משהו חדש.

מיומנויות חדשות, אמונות חדשות, הסתכלות ומסוגלות אחרת.

גם אם זה שורף, עדיף להביט כי ככה ניתן לעזור לעצמך.

ואז מרביצים- חזק! למי שיכול לעזור.

מי שיש לו אויר, יכול למשוך למעלה ויכול להושיט סיוע מיידי.

אני לא מושיע, לא חבל הצלה

ואני לא הולכת ללחוץ לך על בהונות,

או להפציר שאם לא תצטרפי לתוכנית תקרסי.

ממש לא. 

זה לא אתי, וזה בוודאי לא נכון.

הגעת לאן שהגעת בזכותך והרבה ס״ד.

אני כן אגיד לך מה אני יודעת לעשות, ואז,

אם תחליטי שזה בדיוק מה שיכול כעת לעורר אותך, 

לדייק אותך, להוביל אותך ליעד שאת רוצה,

להקים אותך לבוקר של עשיה, של אמון, של חשק,

של בריחה לעסק כדי להפיץ הלאה את מה שיש לך,

הרי זה משובח.

איך שיצאה הקורונה,

זיהיתי עשרות פניות אישיות ואלפי שירשורים בקבוצות שונות 

של נשים עם מוצרים מדהימים, שעשו עבודה טובה והרוויחו טוב,

יותר מזה, המוצרים שלהם דווקא בזמן הקורונה רלוונטים להמון אנשים!

הם אפילו עשו התאמות קטנות,

מצאו למי זה רלוונטי עכשיו,

החליפו את צורת ההנגשה שלהן:

מפרונלי לזום,

מקבוצות גדולות לקטנות,

מפיזי למוקלט,

מלקוח שמנת ללקוח שזקוק לזה עכשיו.

ואז…

ואז הן התחילו להפיץ את המוצר שלהם בדרכים הישנות שהכירו,

אם היו כאלו, 

או במקרה הקלאסי יותר,

הן פשוט נתקלו בקיר בטון קר וכבד,

שמאחוריו יש סימני שאלה שרצים מהר מהר,

של מושגים חדשים, עולם שיווק חדש.

הרוב מול מסך, מול טלפון, מול מדיה וצורך שונה.

שונה מהפרינט, שונה ממשהו פיזי ושונה מהשיווק שהיה באינטרנט לפני הקורונה.

לאט לאט התחילו מפיצים שונים לשלוח להן מסרים עם הזמנות של :

בואי ללמוד לעשות זום…

בואי ללמוד לפתוח רשימת תפוצה….

בואי ללמוד להקים סרטון והוא יהפוך לויראלי….

בואי ללמוד לעשות מכירות כי זה מה שחשוב…

קחי קורס בכתיבה שיווקית ותדעי לכתוב לרגש….

יש כאלו שהתפתו, ואחרי קורס אחד אמנם למדו ביס,

אבל ממש היו רחוקות מלשבוע.

מערך השיווק שלהן עדיין לא בנוי בכלל.

הדרך שבה מקדמים דברים בדיגיטל עדיין לא פוצח.

אמנם רשימת תפוצה נפתחה אבל כסף היא עוד לא מביאה.

הפרסומת טובה, הגרפיקאית מעולה, אבל מה לעשות אחרי? לאן זה מוביל? 

מישהי ביקשה הצעת מחיר בעקבות שיחה מעולה שלמדתי לעשות ואז מה?

יש צורך בפתרון מקיף והוליסטי.

אם יש מוצר טוב, צריך להטיס אותו.

אני רוצה לספר לך על מקלדת הכסף,

שאולי שמעת עליה מכל ההדים שיש סביבה,

ואולי עוד לא נחפשת אליה ותוכלי לקרוא עליה כאן.

דבר אחד לפני שאת פותחת את הקובץ אני רוצה להגיד לך:

לכל דבר יש סדר. יש רצף פסיכולוגי, אותנטי, טבעי ותהליכי.

מי שיודע לשים את המילים הנכונות במקום הנכון,

בדרך הטבעית בתוך המסע שהלקוח שלו עובר,

באופן טבעי מקבל פניות של אנשים שהמוצר שלהם פגש אותו

במקום הנכון, בזמן הנכון, במסע שלו.

בשבוע הבא אני פותחת מחזור שלישי של מקלדת הכסף,

אחרי עשרות תלמידות שמקלידות חופשי את כל הרעיונות שלהן,

את כל התקשורת שלהן, את כל הסגירות שלהן.

חלקן הפכו את זה למקצוע או כבר היו בתחום

ועשו קידום מקצועי רציני וממוקד ששווה הרבה כסף בחוץ,

חלקן נגמלו מנותני שירות שלקחו להן מלא כסף בלי להכיר אותן לעומק,

וחלקן פשוט יצאו לאור אחרי שנים של סלואו מושן, והתחבאות מפה לאוזן,

והתחילו להוציא לאור את כל המוצרים, המיזמים והמכירות.

הזמן שלהן התקצר כמו לכולנו,

אבל מה שהן מקלדיות בזמן הזה מביא להן משמעותית יותר!

מה שהופך את החיים ליעילים ומספקים ורווחיים.