כשהוא גדל ונהיה ילד, אם ממשיכים בסימביוזה הזו-

או שאת מאבדת כיוון, את עצמך, את השפיות.

או שהוא מאבד את הקשר שלו לעולם, תקשורת תקינה, פיתוח אישיות.

ואם לא תתבונני עליו מהצד בצורה מפוקחת, פנויה, בוגרת ונבונה

ההתפתחות התקינה והכל כך נצרכת לו – לילד,

וגם לך, בתוך המערכת הזו,

לא רק שלא תקדם אלא אפילו תגרום להרס.

זה בדיוק מה שאני חווה כרגע.

לפני שלושה שבועות בדיוק, זכיתי לחבוק תינוקת קטנה, מתוקה, טהורה, נעמי קראנו לה.

ופתאום, הבייבי שלי, שהפך לילד בוגר, קרי – העסק, קיבל הפוגה יזומה.

פתאום אני מסתכלת עליו מהצד,

מה קורה איתו?

מה כותבים לי אפילו שאני לא פנויה?

מי צריך את זה באמת?

מה מבקשים?

מה אני רוצה?

למה אני מתגעגעת לחזור?

ואילו חלקים אני שמחה לגמור?

את מי לפטר?

עם מי להיקשר?

לאן מועדות פני? בתור המבוגר האחראי במערכת הזו.

זה זמן קסום. זמן שאול. זמן התפתחות של צמיחה והצמחה.

אנחנו רק התחלנו את שנת המס 2020,

ואם לא לקחת הפסקה יזומה,

רחוק רחוק מכל הרעש, קרוב קרוב לעצמך,

ולא פינית לפחות 48 שעות בלי הסחות דעת,

בלי לקוחות, בלי מיילים, בלי טלפונים, בלי תגובתיות, בלי פעילות –

תעשי את זה! הכי מהר שאפשר.

קוראים לזה לעשות אדריכלות מחדש לעסק.

קוראים לזה עצירה לצורך בניה,

קוראים לזה מעשה במחשבה תחילה.

כמו שהיהודי צריך שבת,

כך הישות האורגנית הזו, עסק שמו, צריכה אחת לתקופה אתחול מחדש.